<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף יא.</h2>
וששאלתם שמן שנדר[ו] להדליק אותו בבית הכנסת, מהו שיהיו קורין לאורו בתלמוד, כשאמרו חכמים שלא לקרות בנר של שבת, לא משום קדושה אלא שמא יטה וכמעשה דר' ישמעאל, אבל בחול מותר לקרות (באורו) [לאורו] בין תלמוד בין כל צרכיו. ואם תאמר, דקאמרינן לענין חנוכה [שבת כ"ב ע"א] אמר רב יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, הכא לנהורא קא מיכווין להרבות מאור בבית הכנסת, כמה דקרי בתלמוד ובהלכות טפי איכא מצוה ומקבל שכר. מדליק וקורא.
<h2>דף יב:</h2>
מכניסי רחמים הוקבעו בלשון עברי. א[ף] ע[ל] פ[י] שאומ[רים] בלשון ארמי, מחי ומסי מרן דבשמיא. וטעם הדבר, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.
<h2>דף כד:</h2>
ולמה מתפללין מעין שבע ברכות אחר תפלת ערבית של שבת, מה שאין עושין (בו) [כן] ביום טוב ולא ביום אחר, מפני המזיקין, דזימנין דלא מצי איניש למיגמר תפילתו בהדי ציבורא, והולכין הציבור וגו'[מר] תפילתו של יחיד ושלטי ביה מזיקין, לפיכך תיקנו חכמים מעין שבע ברכות אחר מעריב של ערב שבת. ולכך מאריכין אלהי אברהם וכו' בשביל היחיד שלא גמר תפילתו. כי בערבי שבתות ניתן רשות למזיקין להזיק. כדאמר במס[כת] פסחי[ם] [קי"ב ע"ב] אגרת בת (מחלב) [מחלת] וכו'.
<h2>דף כה:</h2>
המדליק נר בשבת צריך לברך, מה טעם, כיון דחובה היא. דקאמרינן הדלקת הנר בשבת חובה [היא], דאמר רב יהודה אמר שמואל הדלק[ת] נר בשבת חובה, ואסמכוה רבנן אקרא [איוב ה'] וידעת כי שלום אוהליך. ומצינו שאי אפשר, נדחות מצוה אחרת מפניה, דאמר רבא [לעיל כ"ג ע"ב] פשיטא נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, קידוש היום ונר ביתו נר ביתו עדיף. [ו]חייב להדליק נר של שבת [ולברך] ומהיכן ציוונו. מדרב אויא ורב נחמן (מרב) [בר] יצחק.
<h2>דף קיט:</h2>
ובשבת תכף לקדיש פותחין אין כאלהינו, ומי כאדונינו, [ונודה לאלהינו] וברוך אלהינו ובאתה הוא אלהינו, דמשמע אמן ברוך אתה. אחר הקדיש.
ומפני מה תקנו שעונין הצבור על הקדיש אמן יהא שמיה רבה מברך (וכו') [לעלם ולעלמי עלמיא] ז' תיבות, כנגד ב' פסוקין שבכל (ו)אחד ואחד יש שבע תיבות ושניהן שוין בתיבות ובאותיות. [ו]אלו הן ריש דברייתא בראשית ברא. וריש דאורייתא, וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור. לומר לך שאם ישראל לא קיבלו [את] התורה לא נתקיים העולם. שכך מצינו [ע"ז ג' ע"ב] שהתנה ה[קדוש] ב[רוך] ה[וא] עם מעשה בראשית דכתיב [תהלים ע"ו] ארץ יראה ושקטה, תחלה יראה ולבסוף שקטה. וכתיב [שם ע"ה] אנכי (תיקנתי) [תכנתי] עמודיה סלה. ולפי[כך] עונין כל הצבור אמן יהא שמיה (רבא) [רבה] וכו'. והיינו שאומר דוד ברוח הקדש, שבע ביום הללתיך. ולפי שמצינו עשרת הדברות כלולות בי' מאמרות, וקדיש נאמר על י' מאמרות, וכשם שדברות לא נאמר[ו] אלא בעשרה, כך קדיש תיקנו בעשרה, בעדה.
